ביאור:אסתר ג ט
אסתר ג ט: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ."
תרגום ויקיטקסט: אם הדבר טוב על-פי דעתך, המלך, אני מציע לכתוב איגרות הקוראות לאבדם (להרוג את כל היהודים); ומהרכוש היהודי שייבזז, אני אשקול עשרת אלפים כיכר כסף על-ידי האנשים העושים את מלאכת ההשמדה, ואביא אותם אל הגנזים (האוצרות) של המלך.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ט.
יִכָּתֵב לְאַבְּדָם - מה בדיוק נכתב?
[עריכה]הצעתו של המן למלך אינה ברורה כלל כפי שנדמה במבט ראשון. המפתח להבנתה טמון במילה "לְאַבְּדָם" – אשר המן ומרדכי (אסתר ד ז) התאמצו להשתמש בה בצורה לשונית זאת, בלי שום מילת תוספת המסבירה את משמעות המילה. מילה זו אפשר לפרש במספר דרכים:
- "לדכאם" - המן ואחשורוש לא דיברו עברית, ואפשרי שהמילה "לְאַבְּדָם" היא תרגום לעברית של המילה (NABODׂ) ומשמעותה: להחריב (KHARABׂ), להרוס, להשמיד, לדכא או לפגוע. גם יוסף הציע לפרעה "וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית לא לד) והמילה "וְחִמֵּשׁ" (להכין צידה) לבטח לא היתה בעברית אלא תרגום למילה רחבה ללא גבולות. אפשרי שבמקור המן השתמש במילה האכדית "לדכאם" (oppress) - וכך המילה הבלתי מוגדרת ורחבה הזו איפשרה להמן ולמלך לחשוב שמדובר בדברים שונים.
- לגרשם, להפיצם ולפזרם עד שלא ימצאו – כשם שאמר ירמיהו: "הוי רעים, מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי" (ירמיהו כג א). פירוש מילולי זה מתבסס על הגליית עשרת השבטים שאבדו (ישעיהו כז יג). אולם, הפרוש אינו מתקבל על הדעת, משום שהמן ציין מראש כי העם מפוזר בין כל העמים.
- להורגם או להשמידם – כשם שאמר יחזקאל: "כזאבים טרפי טרף, לשפך דם לאבד נפשות" (יחזקאל כב כז) וכשם שאמר ירמיהו: "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס" (ירמיהו א י). המן השתמש במשמעויות האלה בפשתגן כתב-הדת: "להשמיד, להרוג ולאבד" (אסתר ג יג).
- לשעבדם – פרופ. סנדרה בירג מעלה את האפשרות, שהמן הטעה את המלך לחשוב שהציע לשעבד את העם במסגרת הפעלת תוכנית גביית מיסים (כפי שהיה מקובל בזמנו להעניש משתמטי מיסים (דברים טו יב)). טענתה מסתמכת על הכתוב בפסוק שקדם להצעה: "ולמלך אין שָׁוֶה להניחם", כלומר, לא לאפשר להם לנוח,[1] או לקבל הנחה ממיסים,[2] אלא יש להכריחם לעבוד – לשעבדם.
- לשעבדם – פרופ. האופט מסביר ששיעבוד העם יביא לאובדנם כישות לאומית ותרבותית, כי לעבדים אין מעמד משפטי של 'עם'.[3] אסתר, ששמעה ממרדכי שהמן הציע שוחד למלך, שיערה, שהמילה שנאמרה גרמה למלך לחשוב שמדובר בעבדים ושפחות (אסתר ז ד),[4] וזאת ללא מידע אודות הצהרת-המן "[ש]למלך אין שָׁוֶה להניחם". באותו קו נוקטת פרופ. כארול בכטל, הרואה בזוג המילים "אִבד" ו"עִבד", מילים הוֹמוֹפוֹנִיות,[5] ולמרות שהשימוש הזה אינו מופיע בתנ"ך, אחד מפירושי המילה "עִבד" הינו: העביד (ראה: "טוֹרְפַי עִבְּדוּנִי בְּכֹבֶד עֲבוֹדָה" (מגילת אחימעץ, צו) מתוך מילון אבן-שושן).
הפירושים השונים הללו הינם נקודה חשובה מאוד להבנת הסיפור. הם מחזקים את הטענה שהמן נעזר במשחק מילים על-מנת להטעות את המלך בכוונה. המן גרם למלך לחשוב שמדובר בתוכנית מס חדשה, להטיל על היהודים מס עובד או להעניש אותם על השתמטות מתשלום מיסים. כאשר המלך הבין שהוטעה, נחשפה מזימתו המקורית של המן: לשנות את הוראת המלך כדי להרוג את מרדכי ובני עמו. [1]
הקבלות
[עריכה]1. בלעם השתמש בשורש א-ב-ד בהקשר לגורל העמלקים באחרית הימים, (במדבר כד כ): "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד".
2. הכתובת הארכיאולוגית הקדומה ביותר שנמצאה, המזכירה את ישראל, היא כתובת מרנפתח משנת כ-1200 לפסה"נ, ובכתובת זו נאמר "ישראל אבד, זרע אין לו". כמה אירוני. הרי ישראל קיים עד היום. זה עם הנצח. וכמה אופייני. הרצון להשמיד את ישראל התחיל כבר אז, כנראה. צו האנטישמיות. התגלגלות מאוחרת יותר שלו היא בפסוק שלנו (חגי הופר).
עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה - מי הם?
[עריכה]בהמשך נאמר (אסתר ט ג): "כָל-שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ--מְנַשְּׂאִים, אֶת-הַיְּהוּדִים", כלומר "עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה" הינם אנשים חשובים בממשל המלך, מתחת לשרי המדינות "הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת". עשי המלאכה הם לא סבלים או פועלים פשוטים אלא "פְּקִידִים" בכירים המבצעים את פקודות המלך (אסתר ב ג).
עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף - כמה זה?
[עריכה]הרודוטוס מציין שתקציב המלך דריווש היה 14,560 ככרות כסף לשנה.[6] הוא גם מציין ששער הזהב היה שלוש-עשרה פעמים שער הכסף. לפי שער זה, דוד נתן לשלמה, לבניית המקדש, 46,000 ככר כסף (דברי הימים א כט ד), והכסף שולם ל-150,000 עובדים (מלכים א ה כט) במשך שבע שנים (מלכים א ו כט).
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל - מאיפה ייקח המן את הכסף?
[עריכה]המילה אשקול (בגוף ראשון) מראה שהמן יבצע פעולה של העברת כסף כתשלום. איזה כסף בדיוק?
1. כספו הפרטי. המן מציע לשלם למלך מכספו שלו, כדי לממן את מבצע ההשמדה, או כשוחד אישי למלך.
- אולם, לא סביר שסכום כה גדול - כמעט כמו תקציב שנתי של ממלכה גדולה - יהיה בידי המן, למרות (אסתר ה יא): "כבוד עשרו".
2. כספי משלם המיסים. המן מציע לארגן מבצע של גביית מיסים על-סך עשרת אלפים ככר כסף מאוצר המלך, ולשלם את המיסים לאנשי המלך, כדי להעניש את העם שנח מעבודה ומשתמט ממיסים. [2]
- אולם, לפי זה לא ברור מה המלך מרויח מכל זה - למה כדאי למלך להסכים למבצע של גביית מיסים, כמעט בגובה התקציב השנתי?
3. כספי השלל. פקודת ההשמדה של היהודים כללה גם "ושללם לבוז". המן מציע, שמתוך השלל שיילקח מהיהודים, ייקחו סכום של 10,000 כיכר כסף ויעבירו לאוצר המלך. הוא רוצה להראות למלך, שהכלכלה הפרסית תרויח ממבצע ההשמדה.
מקורות
[עריכה][1] בירג, מגילת אסתר: מוטיבים, נושאים ומבנה, עמ’ 102
[2] ברלין, פרשנות לאסתר, עמ' 41.
[3] האופט, “הערות ביקורתיות על מגילת אסתר”, עמ' 135.
[4] מרדכי שינה את שמה של הדסה לאסתר (אס' ב 7), ולכן, אסתר-עשתר הייתה רגילה לבלבול בין "א" ל"ע".
[5] בכטל, אסתר: פרשנות, הערות לתנ"ך ללימוד ודרשה, עמ’ 42.
[6] הרודוטוס ספר ג, 91,96-95. סכום זה לא כלל: את הוצאות הצבא החונה במדינות, את המס מהאיים ואירופה ואת המתנות.
נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
- ^ להמן היה חשוב שהמלך יחשוב שמדובר בתוכנית מס חדשה ויאשר, וגם ששומרי המלך יחשבו שהמן הציע שוחד למלך והמלך אישר את העונש למרות שהוא ויתר על הכסף, כי המן חשש ששומרי ראש המלך יראו למלך את פתשגן כתב הדת, אם לדעתם היתה סתירה. אנו יודעים שהצעת המן דווחה למרדכי, כי הוא ידע שהמן הציע כסף למלך, ושמרדכי אמר להתך כאילו שהמלך לקח שוחד, כדי שהתך לא ידווח למלך, ולמרות זאת אסתר הבינה שהצעת המן למלך ופתשגן כתב הדת סתרו אחד את השני.
- ^ מצאנו מקרים נוספים שבהם אנשים שילמו כסף מכיסם של אדוניהם, כגון: עבד אברהם שילם מכיס אדוניו לרבקה ומשפחתה (בראשית כד י, נג), ויוסף שילם מאוצר פרעה כדי לאגור אוכל והעביר את רווח המכירה לפרעה (בראשית מא מח, מז יד-כו).